19.1.2010 - היום השני במשפחתון (בן שנה וחודש ויומיים)

פורסם על ידי איתי רגב

גם היום הלכנו בבוקר לבקר את מריאן... כנראה שזה המקום החדש שבו אבלה את הבקרים שלי

היום הגענו ראשונים... אפילו שהיה כבר 8.20

ומריאן קיבלה את פנינו בחיוך גדול ובוקר טוב..

היום כווווולם הגיעו: רונה ויעל וגם אמיליו

שיחקתי לי בצעצועים שהיו מפוזרים בחדר ואז נזכרתי שמריאן מאוד אוהבת לשחק איתי ב"קוקו" מאחורי הספה אז רצתי לשם בזחילה מהירה והצצתי אליה כל פעם מצד אחר ועשיתי "אה אה" והיא ענתה לי בחזרה

אחרי כמה דקות מריאן קראה לנו בשיר לבוא לשולחן לאכול ארוחת בוקר היא החזיקה לי ביד אחת ואני הלכתי איתה עד לשולחן והתיישבתי לבד על הכסא מבלי שאף אחד אמר לי ... וביקשתי ב- "אההה" סנדביץ' כמו של רונה

ואמא שלי עמדה כל הזמן מהצד.. ואל תגלו לאף אחד.. אבל ראיתי שהייתה לה דמעה קטנה בעין..יכול להיות שהיא קצת התרגשה??

אחרי האוכל, הלכתי לפינת הבקבוקים (אצל מריאן יש מן שרפרף קטן בפינת החדר שם נמצאים כל הבקבוקים של כולם) ועשיתי שם קצת סדר.. גם טעמתי מיד את כל הפטמות של כל הבקבוקים (או את הפקקים) מריאן ראתה אותי ומייד מינתה אותי לעוזר שלה. ממילא לכל מקום שהיא הולכת אני זוחל אחריה בזחילת מרוץ ועושה עם הידיים טח טח טח טח על הרצפה בדיא הספיד (וכמעט כמעט מגיע לפניה)

ואז חזרנו לשטיח פעילות ומצאתי שם איזה סוס עם חוט שמריאן הראתה לי איך הוא עובד: כדי שהוא יתקדם צריך למשוך לו בחוט.. זה לא כל כך פשוט והייתי צריך מלאן ריכוז

אמא ראתה שאני מאוד עסוק ולא צריך אותה כל כך הרגע אז היא אמרה שהיא הולכת, נתנה לי נשיקה על הראש ואמרה לי ביי

אני נופפתי לה ביד ואמרתי "בייייייייייייי" וחזרתי לפתור לעצמי את סוגיית החוט

בזווית העין ראיתי שהיא נשארה עוד לעמוד ולהסתכל עליי קצת עד שמריאן אמרה לה "נו יאללה, הגיע הזמן ללכת..הוא בסדר גמור את רואה? תבואי באחת אנחנו מסתדרים.." אבל האמת שאני ממש לא הסתדרתי עם החוט הזה..כמה שלחצתי עליו לא הצלחתי להבין איך מוציאים אותו..

ומה עוד עשינו?

אמיליו ואני בישלנו בפינת המטבח כל מיני אוכלים (מריאן לא הבינה מאיפה כישרון הבישול שלנו ואני חשבתי שהיא לא כל כך מבינה אנחנו בנים מהסוג החדש שגם מפרק ומרכיב מכוניות וגם יודע להרים ארוחות פאר במטבח - את זה למדנו מהסבתות שלנו)

וגם לאמיליו היתה כל היום נזלת - אז ניגבתי לו אותה ביחד עם מריאן ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם.. מריאן יכולה לסמוך עלי בתור העוזר שלה כי כל פעם שראיתי נזלת.. הצבעתי עליה ועזרתי לנגב

וגם הראיתי למריאן את כל החיות שאני מכיר.. היא לא האמינה שאני יודע כל כך הרבה

ובטח בכלל שכחתי כמה - מחר אני אשאל את אמא שתזכיר לי את כווווווולם

וגם היא נורא צחקה שאני אומר אפצ'י אחרי כל מי שמתעטש

ו"אודה" כשנותנים לי משהו

ו"אפ" כשאני רוצה שירימו אותי ו"בול" כשאנחנו משחקים בכדור - את אלו סשה לימדה אותי

(איפה היא באמת? אני כבר מתגעגע)

וכשאני רוצה עוד אוכל / או עוד פעם שיעשו לי טריק שמצחיק אותי אז אני אומר "עוד" (זה ממש חדש מאתמול)

ב- 13.00 אמא באה לקחת אותי

מריאן הייתה מאוד מרוצה ממני ככה שמעתי אותה אומרת לאמא.. והיא גם אמרה לה שהייתי מאוד מאוד נדיב.. (בהזדמנות אני צריך לשאול את אמא למה היא התכוונה) אמא הייתה מאוד מאוד מרוצה

אבל מריאן גם גילתה לה שלא אכלתי כלום אבל אמא שלי שמכירה אותי לא כל כך התרגשה

הייתי הרוג מעייפות כי מרוב שהיו כל כך הרבה דברים לעשות לא היה לי זמן לישון

בבית אמא נתנה לי בקבוקי מאוד מאוד גדול ונרדמתי למלאאאאאן זמן

כמעט עד 16.00

האמת, היה ממש כיף..

ומחר זה היום הארוך שלי במשפחתון - מחר אני נשאר אצל מריאן עד 15.00

מעניין אם אני אצליח ללכת קצת לישון

18.1.2010 - בן שנה וחודש ויום היום הראשון של איתי שוש במשפחתון

פורסם על ידי אמא של איתי

מה אני אגיד לכם לא פשוט.. איך הזמן טס..

קמנו בבוקר התארגנו.. פתאום צריך להיות מוכנים בשמונה ולא בשמונה וחצי.. בסוף כשנתרגל נגלה כנראה שזה עדיף (לפחות לא צריך להכין תיק אוכל.. במילא הפשושון לא ממש אוכל עדיין כלום אבל תמיד מילאתי את הקופסאות הקטנטנות בכל מיני שיהיה מגוון.. שיהיה לבחורצ'יק אפשרויות לבחור מתוכם במה הוא רוצה להאכיל את רוקו הכלב של סשה ורואי..)

ויצאנו מהבית
והגענו למריאן והתישבנו לנו על הרצפה ופתאום הרגשתי אמא .. באמת.. לילד.. גדול...

מצאתי עם איתי שוש כל מיני צעצועים לשחק איתם ועשינו קוקו מאחורי הוילון ואז הזכירה לי מריאן שאני בעצם בתפקיד של נוכחת נפקדת.. רק להיות שם עם הוא צריך אבל לתת לו לבד

...

טוב נו ידענו שיש לנו היום מן סוג של פרידה.. אז הנה זה בא...

זזתי קצת אחורנית והסתכלתי עליו
הבונבונצי'ק שלי הסתדר מצוין כזה מתוקשוש

מיד חילק צעצועים מהקערה לכולם, גם ליעל, הוא ממש רצה להלביש לה עיגול צהוב על הראש והיא לא ממש רצתה.. אז היא התחילה לבכות ואיתי שוש נבהל מהבכי שלה קפץ התיישב וזחל בקצב מירוץ ישר לידיים של אמא שלו.. (ייייש הוא עוד צריך אותי) אח"כ כשקיבל מספיק אומץ ניגש לבדוק מקרוב מה קרה לילדה הזאת שהיא בוכה כל כך חזק ואפילו עשה לה טובה ככה בקטנה..

כל הילדים שאיתו קצת יותר קטנים, וגם זאת שכמעט בגילו תאמינו או לא יותר קטנה ממנו.. אני לא רגילה לראות אותו ככה מהגדולים - זה היה דווקא נחמד לראות

והוא חקר מימין וחקר משמאל ומאחורי הספה ובמטבח

אפילו את הבימבה הוא מצא והוציא ואתה מ"החניה" שמאחורי השולחן לגמרי לבד.. קדימה אוחרוה קדימה אחורה... בסוף יצא והגיע איתה לסלון מצפצפף בצפצפה... מובטח לו ללא ספק עתיד תל אביבי .. אמא שלו רגועה

ואז לארוחת הבוקר - הוא ישב על כסא קטן והחזיק מלפפון וסנדביץ והציע ביס לרונה שישבה לידו ואכל יפה מאוד את ה- 2.5 ביסים שלו

אויש אמא גאה - מתי הספקת לגדול ככה? תגיד..

ואז האמהות שאלו את מריאן מה קורה מחר? אם מחר כבר ננסה לעשות פרידה

ואני חשבתי לעצמי - מה זאת אומרת כאילו מחר עושים טקס? ומה קורה היום?
היום רק הולכים בלי טקס?

אז שאלתי..

טוב, נו מה אני מבינה זה הילד הראשון שלי שהולך למשפחתון בפעם הראשונה
ואז הסתבר שהיום כבר הולכים הביתה - רק מגיעים לשעתיים להתרגל..תקופת הסתגלות קוראים לזה..לא ידעתי חשבתי היום אני נמצאת שעתיים ומחר רק שעה וככה מסתגלים..
אופס לא תכננתי כזה יום קצר
ויש לי עוד כל כך הרבה מה לעשות בבית
..
אולי בכל זאת ננסה שישאר? שאלתי את מריאן אבל עיניו הצרות הקטנטנות של הפשושי הראו שדי
ומריאן אמרה מה? רוצה שישאר לישון פה? שננסה? אבל הקווץ' העייף שהסתכל עלי הבהיר לשתינו שאנחנו בדרך הביתה
אופס
לחשוב מחדש על התארגנות להיום
טוב, אחת התכונות של האמהות שסיגלתי בשנה האחרונה זה לאלתר ולהתמודד עם מה שבא
אז גם היום קצת נשחק - מה רע?
ואז נזמין את סבתא איקי..
מזל מזל הכל הסתדר ובבית שיחקנו וצחקנו והיה נורא כיף - שמתי קצת תמונות וסרטונים שתראו בעצמכם
טוב נו הם כולם כל כך מתוקים שאי אפשר היה לבחור ביניהם אז כולם כאן תסתכלו על כמה שבא לכם

ואח"כ הספקתי כל מה שרציתי - כמעט..

ככה שאפשר להגדיר עם חיוך ענקי - שאיתי שוש כבר ילד גדול ומתוק שהולך למשפחתון והתחיל ברגל ימין והיה לנו בסה"כ אחלה אחלה יום

שימשיך ככה אאאאאאמן

18.1.2010 - בן שנה וחודש ויום - היום הראשון שלי במשפחתון

פורסם על ידי איתי רגב

היום אני הולך למשפחתון. סשה המטפלת המהממת שלי שבילתה איתי בחצי שנה האחרונה מצאה עבודה ואבאמא שלי חיפשו לי מטפלת חדשה.. אבל בסוף הוחלט שאני מספיק גדול כבר ומוכן ללכת למשפחתון.. (והאמת אני חושב שאמא הבינה שהיא כבר מספיק גדולה ומוכנה שאני אלך למשפחתון.. אם אתם שואלים אותי)
וככה הגענו למשפחתון של מריאן שנמצא ממש בבניין לידינו
והיום - היה היום הראשון
קמנו בבוקר - לא מספיק מוקדם האמת..
כי בבוקר צריך לצחצח שיניים וזה לוקח זמן .. כי בין שן לשן (יש לי ארבע אני מזכיר) צריך לנקות את החור הזה המעניין שיש בכיור עם המברשת ואז גם רוחצים פנים ועושים פרצופים לאמא או לאבא למי שנמצא בסביבה)
ואח"כ צריך להחליף לי חיתול ולהתלבש... וזה כמו שאתם כבר בטח יודעים סיפור לא פשוט..
ואח"כ לארגן לי תיק (לפחות עכשיו במשפחתון לא צריך לארוז לי אוכל כי יש אוכל שם.. אז קצת פחות התארגנות לאמא)
ובאמצע אני רואה שאבא אוכל את הטוסט עם השוקולד... ואני רוצה גם...

וגם יש נסיעה חשובה על הבימבה... כן כן גם לי יש תוכניות וסידורים על הבוקר מה אתם חושבים שרק לאבאמא יש?

אבל סוףסוף יצאנו.. חצינו את הדשא ברוח החזקה של החורף שפתאום הגיע והגענו לבית של מריאן

כשהגענו כבר היו שם 2 חברות חדשות: רונה בת שנה ויעל בת 10 חודשים והאמהות שלהן (יש גם ילד שקוראים לו אמיליו אבל היום הוא לא יכל לבוא..לא נורא בטח נפגש מחר)

וכמובן היתה שם מריאן שקיבלה אותי בחיוך גדול גדול
קצת שיחקנו בצעצועים, חילקתי מהקערה צעצוע לכל חברה חדשה.. גם אם היא לא ממש רצתה

וגיליתי מחבואה מרתק מאחורי הוילון
וגם מצאתי את הבימבה שחנתה רחוק וצפוף אבל הצלחתי לבדי לבדי להוציא אותה מהחניה שמאחורי השולחן ולנסוע איתה לסלון - פאאאפם פאאאאאפם
ואז מריאן שרה וקראה לנו לבוא לשולחן לאכול ארוחת בוקר: מלפפון וסנדביץ' עם גבינה..

ממש כמו הגדולים... (הסתכלתי על אמא וראיתי שהיא קצת התרגשה)

ואחרי ארוחת הבוקר שיחקנו עוד קצת

ואז כשכבר התעייפתי.. מריאן אמרה שמספיק להיום ונתראה שוב מחר
:-)

14.1.2010 - !! Last day with Sacha

פורסם על ידי סשה קטלן המטפלת המהממת של איתי שוש

We had a busy day

We started off with a little goodbye party at the giva with friends, cookies, cake, and balloons.

Then after Eytie's nap we headed over to the bet sefer to watch Noa (my big girl) give her presentation about how she loves to bake.

Eytie ate a few chocolate chip cookies and watched her quietly and attentively :-)

What a wonderful time it has been taking care of this little guy every day for the past 6 months.

I will miss him, but luckily he only lives 20 seconds away:-)