מה אני אגיד לכם לא פשוט.. איך הזמן טס..
קמנו בבוקר התארגנו.. פתאום צריך להיות מוכנים בשמונה ולא בשמונה וחצי.. בסוף כשנתרגל נגלה כנראה שזה עדיף (לפחות לא צריך להכין תיק אוכל.. במילא הפשושון לא ממש אוכל עדיין כלום אבל תמיד מילאתי את הקופסאות הקטנטנות בכל מיני שיהיה מגוון.. שיהיה לבחורצ'יק אפשרויות לבחור מתוכם במה הוא רוצה להאכיל את רוקו הכלב של סשה ורואי..)
ויצאנו מהבית
והגענו למריאן והתישבנו לנו על הרצפה ופתאום הרגשתי אמא .. באמת.. לילד.. גדול...
מצאתי עם איתי שוש כל מיני צעצועים לשחק איתם ועשינו קוקו מאחורי הוילון ואז הזכירה לי מריאן שאני בעצם בתפקיד של נוכחת נפקדת.. רק להיות שם עם הוא צריך אבל לתת לו לבד
...טוב נו ידענו שיש לנו היום מן סוג של פרידה.. אז הנה זה בא...
זזתי קצת אחורנית והסתכלתי עליוהבונבונצי'ק שלי הסתדר מצוין כזה מתוקשוש
מיד חילק צעצועים מהקערה לכולם, גם ליעל, הוא ממש רצה להלביש לה עיגול צהוב על הראש והיא לא ממש רצתה.. אז היא התחילה לבכות ואיתי שוש נבהל מהבכי שלה קפץ התיישב וזחל בקצב מירוץ ישר לידיים של אמא שלו.. (ייייש הוא עוד צריך אותי) אח"כ כשקיבל מספיק אומץ ניגש לבדוק מקרוב מה קרה לילדה הזאת שהיא בוכה כל כך חזק ואפילו עשה לה טובה ככה בקטנה..
כל הילדים שאיתו קצת יותר קטנים, וגם זאת שכמעט בגילו תאמינו או לא יותר קטנה ממנו.. אני לא רגילה לראות אותו ככה מהגדולים - זה היה דווקא נחמד לראות
והוא חקר מימין וחקר משמאל ומאחורי הספה ובמטבח
אפילו את הבימבה הוא מצא והוציא ואתה מ"החניה" שמאחורי השולחן לגמרי לבד.. קדימה אוחרוה קדימה אחורה... בסוף יצא והגיע איתה לסלון מצפצפף בצפצפה... מובטח לו ללא ספק עתיד תל אביבי .. אמא שלו רגועה
ואז לארוחת הבוקר - הוא ישב על כסא קטן והחזיק מלפפון וסנדביץ והציע ביס לרונה שישבה לידו ואכל יפה מאוד את ה- 2.5 ביסים שלו
אויש אמא גאה - מתי הספקת לגדול ככה? תגיד..
ואז האמהות שאלו את מריאן מה קורה מחר? אם מחר כבר ננסה לעשות פרידה
ואני חשבתי לעצמי - מה זאת אומרת כאילו מחר עושים טקס? ומה קורה היום?היום רק הולכים בלי טקס?
אז שאלתי..
טוב, נו מה אני מבינה זה הילד הראשון שלי שהולך למשפחתון בפעם הראשונהואז הסתבר שהיום כבר הולכים הביתה - רק מגיעים לשעתיים להתרגל..תקופת הסתגלות קוראים לזה..לא ידעתי חשבתי היום אני נמצאת שעתיים ומחר רק שעה וככה מסתגלים..
אופס לא תכננתי כזה יום קצר
ויש לי עוד כל כך הרבה מה לעשות בבית
..
אולי בכל זאת ננסה שישאר? שאלתי את מריאן אבל עיניו הצרות הקטנטנות של הפשושי הראו שדי
ומריאן אמרה מה? רוצה שישאר לישון פה? שננסה? אבל הקווץ' העייף שהסתכל עלי הבהיר לשתינו שאנחנו בדרך הביתה
אופס
לחשוב מחדש על התארגנות להיום
טוב, אחת התכונות של האמהות שסיגלתי בשנה האחרונה זה לאלתר ולהתמודד עם מה שבא
אז גם היום קצת נשחק - מה רע?
ואז נזמין את סבתא איקי..
מזל מזל הכל הסתדר ובבית שיחקנו וצחקנו והיה נורא כיף - שמתי קצת תמונות וסרטונים שתראו בעצמכם
טוב נו הם כולם כל כך מתוקים שאי אפשר היה לבחור ביניהם אז כולם כאן תסתכלו על כמה שבא לכם
ואח"כ הספקתי כל מה שרציתי - כמעט..
ככה שאפשר להגדיר עם חיוך ענקי - שאיתי שוש כבר ילד גדול ומתוק שהולך למשפחתון והתחיל ברגל ימין והיה לנו בסה"כ אחלה אחלה יום
שימשיך ככה אאאאאאמן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה