פורסם על ידי איתי רגב כן כן זה כבר ממש קורה. שיואו נורא מרגש.. אנחנו באמת נוסעים. יש לי כבר דרכון וויזה אמריקאית.
ארזנו את כל הבית כמעט, כי מה לעשות יש לי מלא דברים שאני צריך..
לפני הטיסה עצרנו אצל סבא וסבתא רבא שלי לחלק נשיקות לכל המשפוחיה ולהסניף אחד את השני עמוק והרבה שיספיק לכל ה-5 שבועות.
בערב - ליל הסדר - חבשתי כיפה על הראש, אבל עוד לא שרתי את הקושיות אני עוד קצת מסתבך עם המנגינה.
וזהו - עלו נעלו ונוסעים.
משלוחה מיוחד מתל אביב - דרך וורשה לאמריקה.
הטיסה לוורשה עברה ממש בקלות, אבאמא סידרו לי מקום לישון על השולחנות שלהם, היה ממש נוח
גם הנחיתה עברה ממש בקלות.
בוורשה גיליתי שאני יכול לצעוק הא הא איזה מגניב.
אהההההההה
כמעט את כל הזמן שהיה לנו בוורשה אמא ואני צעקנו פעם אני ופעם היא..
אח"כ שמעתי שהיא אמרה לאבא שאולי זה לא רעיון כל כך טוב לעודד אותי לעניין במיוחד לפני שאנחנו עולים על עוד טיסה לניו יורק
לא הבנתי למה - אההההההה
גם הטיסה לניו יורק עברה ממש ממש בסדר, קיבלתי הפעם מושב בסינט משל עצמי ויכולתי לישון בו בשקט.
ופיזרו לי את כל הצעצועים שלי בפנים ואת הספר.גם הטיסה לניו יורק עברה ממש ממש בסדר, קיבלתי הפעם מושב בסינט משל עצמי ויכולתי לישון בו בשקט.
וכשלא ישנתי אז עשיתי חיינדלך לכל מי שישב מסביבנו.
חיוכים וצחוקים עד הנחיתה... אז כבר ניצלתי היטב את הידע שצברתי עד כה בצעקות.
שיואו כמה שכאבו לי האזניים.
ואמא שלי הזאתי, אני מנסה להגיד לה שכואב לי והיא שמה לי ציצי בפה..ככה יפה?
רק בסוף בסוף כשכבר ממש כמעט נחתנו קצת נרגע לי הכואב הזה באזניים ולקחתי מאמא שלוק.. והאמת, יכול להיות שזה קצת עזר? לא יודע, אבל היה טעים ומרגיע על זה אין ויכוח.
יצאנו מהמטוס אבא מצא ואסף את כווווווול הציוד שלנו ונסענו לדירה של דודה דידוש שלי שבמנהטן.
יואווו כמה שכבר התגעגעתי אליה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה