קצת עצוב אבל גם שמח.
היום המפגש החמישי של החוג שלנו ואמא ואני נפרדים מכולם.. כי אנחנו נוסעים לפגוש את סבא וסבתא שלי שבאמריקה.
הבאנו עוגה וסיפרנו לכולם שאנחנו נפרדים כי עד שנחזור החוג כבר ייגמר. וכולם נורא הצטערו לשמוע שלא נמשיך איתם..אבל אז גילינו שיש עוד המשך לחוג. חוג של 6-9.. איזה יופי..אז לא באמת נפרדים..
אחת המדריכות מייד אמרה שאין לנו מה לדאוג שבכלל הן שם איתנו עד הצבא.
אבל בכל זאת אני קצת מוטרד. הכי עצוב לי שאני כבר לא אראה את שירה.
לפני שני שיעורים שירה ואמא שלה לקחו אותי ואת אמא לחוג ביחד איתם באוטו, וישבתי עם שירה מאחורנית, כל אחת מאיתנו שיחק בצעצוע שלו.. לא כל כך יכולנו לראות אחד את השניה בתוך הסל-קל.. אבל כשהגענו לחוג ישבנו אחד ליד השניה והסתכלנו ואפילו החזקנו ידיים.. שירה שלחה אלי יד ותפסה ואני ניסיתי לעשות אותו הדבר (אבל שירה קצת יותר גדולה ממני והיא כבר יותר טובה בלתפוס דברים אני עוד מתאמן). בכל מקרה היה נורא כיף.גם למדתי משירה איך לעשות עם השפתיים מן פףףףףף כזה שמשפריץ מלא רוק - נורא מצחיק. היא עשתה ככה כל השיעור אז למחרת גם אני עשיתי.. אבל אבא לא כל כך אוהב שאני עושה את זה. הוא אומר שזה משחק לא בריא - מלא חיידקים יכולים ככה לעבור מאחד לשני.
בכל אופן בשיעור הקודם שירה שיחקה רוב הזמן עם יותם, וגם עם יונתן ואני מפחד שאם לא נהיה מלא שיעורים - אולי היא תשכח אותי?
אבל אמא אומרת שאין לי מה לדאוג שמתוק כמוני לא שוכחים כל כך מהר, ושבכלל זה בריא לפעמים להתגעגע
אני ממש מקווה שהיא צודקת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה