26.4.2010 - סבתות במיוחד בשבילכן

פורסם על ידי אמא של איתישוש
תקשיבו כזה דבר עוד לה היה. מייד הייתי חייבת להתיישב ולכתוב.
הלכתי לאסוף את הילדוד מהגן, כרגיל השאלאה הקבועה - אכל משהו? ומריאן ענתה - היום רק 3 גזרים וגם זה  רק אחרי שגייסתי את כל יכולות המשא ומתן שלי.. טוב עניתי ולעצמי וחזרתי לשנן את המנטרה הקבועה: אל חשש עוד יבוא היום שהוא יתענג על סטייק עסיסי.. עוד תראי..
אלא שכאן לפתע קרה ההבדל הקטן, לפני שיצאנו הצביע הפשוש על שאריות אורחת הצהריים ואמר "הם" (יעני - אוכל - הם הם).
אתה רעב? שאלתי..
והוא הנהן בראשו ואמר "אפח" (שילוב בין תפוח ל- Apple)
נתתי לו עוד גזר והלכנו הבייתה ובביתהוא ראה את הצלחת שנשארה מארוחת הצהריים שלי על השולחן וחזר ואמר "הם"
אתה רעב? רוצה לאכול? כן כן הוא הנהן
או.קי.
הושבתי אותו בכיסא האוכל שלו
ושמתי לפניו מרק אפונה/עדשים עם קניידלך - חיסל הכל
ואמר "אות" (עוד)
לא האמנתי למשמע אוזניי והכנתי לו מנה של חרוסת לילדים (בלי האגוזים והשקדים) חתיכת של מלאי (פשטידת קמח תירס של הרומנים) וכף נדיבה של יוגורט..
תקשיבו כזה דבר עוד לא היה
לרגע חששתי שהוא עוד יתפוצץ מרוב אוכל..
כמעט מנעתי ממנו את הביסים האחרונים - אבל הוא בשלו חיסל ה כ ל !!!

ועכשיו הוא משחק לו עם ה"טטור" (טרקטור) וביקש עוגיה.. כלומר הלך לארון המזווה פתח את הדלת הוציא את העוגיות וביקש "אביס" (או ביסקוויט או ביס אנחנו עוד לא הצלחנן לגמרי לפענח)
ועכשיו אחרי שנגמרה העוגיה והוא ביקש "אות" (עוד) הוא ניגש לסלסלה הריקה של הפירות ואמר "אפח" וכשגילה שאין שם כלום הלך לכלי שמעל הארונית, הצביע ואמר "אטו" (את זה)
ואני מצאתי את עצמי אומרת "לא" לילדוד שלי
מחשש שעוד רגע הוא עולה על גדותיו
זהו.. זה כל מה שהיה לי לומר..
ועכשיו אני מתפנה בחזרה למתוקשוש ואנחנו הולכים לצייר קצת

26.6.2010 - הולכים לגן

פורסם על ידי אמא של איתישוש

תקשיבו.. הוא פשוט נהיה לנו פתאום ילד
נכון אנחנו אומרים את זה כבר כל יום מחדש בחודש האחרון.. אבל הוא פשוט הופך להיות ילד.

ומה קרה הבוקר?
אז ככה, התעוררנו עם חיוך גדול חושף שיניים מתוקות מתוקות, והידיים מושטות כלפי מעלה "אבא" הוא קורא לי "לה" (קחי אותי בידיים בבקשה) ואז היא מטפס מעליי ומתקבצ'ץ' על אבאשלו (השני - אבא-אבא) ונותן לו נשיקה על הלחי ומלטף לו את הראש, ואז חוזר אל האבא הראשון (אבא-אמא) ונותן נשיקה על הלחי ושוב מטפס מעליי ויורד מהמיטה ונעמד ליד הטייפ לוחץ על הכפתור, אומר "קה" וכשהמוסיקה מתחילה - הוא מתנועע לצליליה..
בינתיים אנחנו שני האבאים מתעוררים ומתחילים להתארגן התארגנות של בוקר.
לארגן תיק, לבחור בגדים להיום, לקרוא לפשוש להחליף חיתול (הוא כבר לא נאבק לחיים ולמוות כשמחליפים לו)
הולכים לצחצח שיניים וזהו  - מוכנים.
איתישוש, מוכן ללכת לגן? אני שואלת.. ועוד לא גמרתי לשאול והוא כבר רץ אל הדלת.
רגע, רגע אני אומרת לו, לך תיתן נשיקה וחיבוק לאבא .. אבא נוסע היום למילואים והוא יחזור רק עוד ארבעה ימים..
איתישוש מסתכל עליי חושב רגע ורץ למטבח לנישוק-חיבוק עם אבא
ובריצה חוזר לדלת.. כאילו אומר יאללה יאללה

ואנחנו יוצאים מהבית, ברגל.. אמא וילד..
והולכים ברגל עד למריאן (והוא לא מתבלבל ולא לוקח את האופניים, ולא פונה לכיוון האוטו.. הוא יודע לאן הולכים, הוא המוביל) וכשמגיעים למדרגות - הוא מטפס כמו גדול, נותנים לו יד והוא עולה רגל- רגל ולפעמים נעזר במעקה.. לתמיכה.. כן כן אני אומרת לכם.. ילד לגמרי.
וכשמגיעים למריאן (2 קומות) הוא דופק עם שתי אצבעות קטנטנות..נכנס וישר ניגש לעניינים.
אני מהדלת אומרת לו "ביי" והוא רץ אליי לנשיקה (יודע איך להקסים את אמא שלו)
ולרגע קצת עושה צליל של בכי מחאה,
אבל אני מבטיחה לו שאעשה לו שלום מהחלון (והפעם גם זכרתי.. כי כבר קרה שהבטחתי ועד שירדתי למטה - שכחתי)
וחזרתי הביתה כולי ממוגגת.. אובייקטיבית או לא.. לילד הזה יש אמא פשוט מאוהבת..

19.4.2010 - יום העצמאות הראשון שלי

פורסם על ידי איתישוש רגב

אם תשאלו אותי איך עושים זיקוקים?
אני מייד אגיד לכם: מבום..(בום) מבום... (בום) מבום... (בום)... או-או
(תמיד אחרי מבום יש או-או.. לא???)

ועם הידיים אני אראה לכם איך הם עושים בשמיים

ומה עוד למדתי ביום העצמאות?
לעשות ייייייייישששששש
אגרופים בשתי הידיים, חיוך גדול וצועקים חזק חזק ייייייייששששש
וזה נורא מצחיק תמיד את כולם

היה ממש כיף ומעניין ביום העצמאות, אמא לקחה אותי בפעם הראשונה במנשא הגב החדש שהבאנו מאמריקה וזה דווקא היה לי נורא נוח.
והלכנו ביחד לגבעה - מלאן אנשים היו שם.. ועשו מלא על האש, והייתה גם הופעה עם "קה" (מוסיקה) לא היה כל כך נוח לרקוד לאמא על הגב אז היא הורידה אותי שארקוד בעמידה..

באמת הייתה חגיגה כייפית נורא..אפילו שבשביל הזיקוקים אבאמא החזיקו אותי ער עד נורא מאוחר.. אז מה? אז הייתי קצת עייף אבל זה היה שווה
וכש.."מר" (נגמר) אז חזרנו הבייתה ואמא שאלה אותי אם אני עייף
אז עניתי עם הראש למעלה - למטה (כן)
ואז אמא שאלה אותי אם אני רוצה ללכת לישון
אז שוב עניתי עם הראש למעלה - למטה
אז אמא אמרה לי להגיד לכולם לילה טוב אז נופפתי ביד לשלום ואמרתי "באא" (ביי)

והלכנו למיטה..
ואמא שאלה אותי אם אני רוצה מוסיקה.. ועניתי שוב עם הראש למעלה - למטה
אז היא הפעילה את ה"קה" (מוסיקה)
ושאלה אותי עם אני רוצה בקבוקי? אז עניתי, שוב עם הראש..
והיא נתנה לי בקבוק
והנחתי את הראש והלכתי לישון
ושמעתי את אמא מספרת לאבא שהיא נורא מתרגשת כי היא ממש שוחחה איתי לפני השינה.. אני צריך לזכור מחר לשאול מה זה שוחחה כי לא ממש הבנתי
ובינתיים נרדמתי וחלמתי על מלא מבום מבום מבום שעושים מלא "אוו" (אור) בשמיים.. ואפילו נפלט לי מתוך שינה "או-או" אחד קטן

16.4.2010 - בילוי של יום שישי בים (הפעם בלי דודה דידוש)

פורסם על ידי איתישוש רגב

יום שישי מזג אוויר מצוין.. אבאמא עוד לא ממש נחתו מאז שחזרנו מאמריקה ועוד לא הכינו רשימות של סידורים ליום שישי כמו בדר"כ.. והם גם התגעגעו לכל מיני חברים (...שהם משפחה ומשפחה שהם חברים..) אז יאללה קדימה
הלכנו לים..

תמיד כשהייתי בים .. או כמעט תמיד זה היה כשדודה דידוש שלי הייתה בארץ..
(כבר יש לי כמה אלבומי תמונות מחוף הים בתל אביב עם דודה דידוש)
ואמא שמציצה לי מאחורי הכתף כשאני כותב מוסיפה "זה גם היה חורף.. בכל אופן לפי לוח השנה"

בכל אופן, הגענו לחוף.. עם דודה אסתי ובדודה יובלי ודודה רוויתה ודודה ענבלי עם בדודה שיה הקטנה

והלכתי קרוב למים שם פגשתי שני ילדים שבנו ארמונות בחול ולארמון שלהם הייתה בריכה בחצר שצריך היה למלא במים מהים.. הילד הלך עם הדלי לים , התכופף וחיכה ואז קם הלך לבריכה של הארמון ושפך לתוכה את המים, וחזר לים התכופף וחיכה - מילא את הדלי ושפך לבריכה של הארמון ושוב ושוב... הסתכלתי מה ואיך הוא עושה .. ואז גם אני קמתי לעזור:

והנה עוד קצת:

בשלב הזה אמא החליטה שאני כבר קצת כחלחל ושמתחיל להיות לי קר (כי עוד לא ממש ממש קיץ) ולקחה אותי להתנגב ולהלביש לי בגדים חדשים נקיים וחמימים .. פתאום ראיתי באופק ילדים חדשים.. אז הלכתי להכיר גם אותם.. ובדודה יובלי באה איתי כמובן:

12.4.2010 - בחזרה מארצות הברית

פורסם על ידי איתישוש רגב

חזרנו מאמריקה
הטיסה הייתה בסה"כ ממש מוצלחת.. גם אבאמא אומרים.. שמעתי שהם אמרו שהייתי ממש מתוק ושרוב הזמן ישנתי וככה גם הם יכלו לישון קצת..

בשדה התעופה חיכו לי הסבתות נורא מתרגשות.. והאמת שגם אני ממש ממש התגעגעתי אבל פתאום ראיתי בזווית העין שיש מן מפל כזה של מים ביציאה.. והייתי חייב לבדוק אותו מקרוב.. אז הנשיקות היו צריכות קצת לחכות..

היה קצת מוזר לחזור הביתה. ידעתי שאני מכיר את המקום הזה.. אבל לא ממש זכרתי מאיפה..
מלא סבים וסבתות הגיעו לבקר אותנו
היה שמח
ואז הלכתי לישון את שנת הצהריים שלי (לא מבין למה אבאמא שלי התעקשו להשכיב אותי לישון בפיג'מה כאילו הולכים לישון ללילה). כשקמתי, באמת היה נורא חשוך, אבל אבא הוציא אותי מהמיטה והרכיב לי את ה"ננה" (אופניים) שלי ויצאנו לרכוב בשכונה.
אבא: "רק שתבינו על מה הוא מדבר.. השעה הייתה אחת (!!!) לפנות בוקר.. ורכבנו בין השבילים עד שלוש בערך.. עד שאיתישוש התעייף ואז החזרתי אותו לישון.. הוא היה כל כך מתוק"

למחרת בבוקר אמא העירה אותי בשירים ודגדוגים והיה ממש ממש נעים, והסבירה לי שאנחנו הולכים למשפחתון לפגוש את מריאן ואת כל החברים שלי מפעם. והיא גם אמרה לי שאם לא יתחשק לי להשאר שם לבד אז היא תשאר איתי כמה שאני ארצה.. עד שאני אתרגל מחדש.
"טווו" (טוב או כן אנחנו לא ממש יודעים להבחין ביניהם - אמא) אמרתי ויצאנו למשפחתון.
כשהגענו כבר היו שם רותם ואמיליו.. ומייד רצתי לשחק איתם.. ואמא נשארה ליד הדלת, וראיתי שקצת קשה לה להיפרד, אז עזבתי רגע את הצעצוע והלכתי לתת לה נשיקה ולהגיד "באאא" (ביי) ולנופף לה לשלום.. וחזרתי מהר מהר ל"ממה" (אמיליו) ואמא הלכה וחזרה לקחת אותי רק בצהריים. איך שכיף לחזור - חוצמזה שבאמת פשוט היה כיף, זה עוד יותר כיף שסוףסוף פגשתי קצת אנשים בגודל שלי לשחק איתם..איזה כיף שיש משפחתון גם מחר

באמבטיה עם מאיה חברה שלי מניו יורק

פורסם על ידי איתישוש רגב

אין לי היום הרבה זמן לכתוב
we have a flight to catch
אבל אמא ביקשה שלפחות אעלה סרטון קצר מחוויות יום האתמול

אז הנה לבינתיים:




נשיקות