פורסם על ידי אמא של איתי
בצהריים הלכנו איתי שוש מיקה (שההורים שלה נסעו ללאנדון וברת'לונה) ואני לטייל לנו בפארק. לא היו לנו כל כך תוכניות, חשבתי שנתחיל לטייל ונראה אולי נמצא גן שעשועים חדש בדרך.. וכך היה.
חצינו את הכביש הראשי לכיוון הדר יוסף ופתאום ראינו גן שעשועים עם מתקן במיוחד לקטנטנים.
אז שמה התמקמנו.
תמונה ראשונה: איתי עם חיוך ענק ומלא גרגרי חול אחרי שטעם את החול של גן השעשועים
והסיפור שמאחורי התמונה: איתי שוש מתיישב על החול דוחף את הידיים עמוק עמוק בתוך החול עד שממש נשכב עליו ואז מניח את הפרצוף ישר על החול פותח פה גדול גדול ולוקח ביס מהחול.. פוףפפפפ חיוך גדול של "דניס דה מניס" הילד הכי מרוצה בעולם.
אחרי שטעם וראה שלא משהו הוא המשיך לזחול ולחקור את כל מרחבי הגן במרץ רב - "תינוק מרוץ קטן"
תמונה שניה: איתי שוש מתגלש לגמרי לבד
והסיפור שמאחורי התמונה: איתי שוש ומיקמיק זוחלים ביחד בתוך מעברי מתקן השעשועים ואז איתי שוש מגיע למגלשה.
בפעם הראשונה אמרתי לו לבוא עד אליי (מיקה חשבה שהתכוונתי אליה ובאה כרוח סערה) ואיתי שוש המריא באוויר כמו מטוס סילון או סופרמן נישא על ידי אמו כדי לא להדרס תחת רגליה השועטות של מיק מיק כולה חיוכים ומרוצה עד הגג
בפעם השניה קראתי לו לבוא עד אליי הושבתי אותו והגלשתי אותו לאט ובזהירות
בפעם השלישית השכבתי אותו על הגב עם הרגליים קדימה והגלשתי אותו בזהירות
בפעם הרביעית הוא הגיע בזחילה עד לקצה המגלשה ועזרתי לו לשכב על הבטן עם הראש קדימה ולהתגלש
בפעם החמישית הוא התקדם עד לקצה המגלשה בזחילה נשכב בעצמו על הבטן עם הראש קדימה
ו..
הת..
...ג
....לש
לבד לבד
מי גאון של אבאמא?
איך איך לא הבאנו מצלמה?
תמונה שלישית: איתי שוש לוקח את מיק מיק לטיול
והסיפור שמאחורי התמונה: בדרך הביתה איתי שוש ישב לו בעגלה והביט במבט מאוד רציני על העולם. מיק מיק הלכה על ידינו קשורה ברצועה ואז איתי שוש במבט שאינו משתמע לשתי פנים הביט כלפי מעלה הרים את ידיו תפס את הרצועה של מיקה החזיק אותה בשתי ידיים וחזר להביט קדימה
וככה הלכנו עד הבית כשאני מובילה את העגלה ואיתי שוש מחזיק את הרצועה של מיקה
שלוש תמונות מתוקות לאלבום הזכרונות
אם רבים, סימן שאוהבים - בשביל זה יש אחים
לפני 15 שנים
תמיד כשאני לוקחת איתי מצלמה אין לי שום דבר לצלם ואני מתבאסת שנסחבתי איתי. כשאני לא לוקחת איתי מצלמה אני תמיד מרגישה בחסרונה.
השבמחקיוצא לי לטייל הרבה על מפות העולם ואיכשהו תמיד אני מוצאת את עצמי מצלמת ילדים. יש משהו כל כך טהור בחוויות הראשונות שלהם.