פורסם על ידי איתי רגב
השבוע, אמא שלי הבינה, לראשונה מאז שנולדתי, למה קוראים לחופשת לידה חופשת לידה. כל השבוע טיילנו בחוץ ופגשנו חברים וישבנו בבתי קפה ונהננו מהשמש (והחלפנו מתנות) - ממש כמו שמספרים..
ביום ראשון אפילו שהיה חורף אמיתי וגשם שוטף היינו עם דודה גילי אצל סבא וסבתא לארוחת צהריים ואח"כ נסעתי לחוג שהיה חלומי (כי הייתי כל כך עייף משבת שישנתי את כולו).
ביום שני בבוקר סבתא שלי איקי באה לביקור קצר ובילתה איתי קצת באוניברסיטה ועשתה איתי קצת תרגילים ב"לשכב על הבטן". אח"כ נסעתי לבקר את בן-בן, הבן דוד השלישי שלי (בן של בדודה שניה של אמא שלי) שנולד חודש אחרי ויצאנו כולנו עם העגלות, לטייל אצלם בשכונה ולשבת בבית קפה השכונתי. בן דוד שלי ואני עשינו משמרות - כשאני הייתי ער הוא ישן ולהפך..
ביום שלישי באה אל אמא חברה, וביחד יצאנו עם העגלה לטיול מקיף בשכונה - בפעם הראשונה.
ואתמול ביום רביעי בילינו יום שלם בשכונה הקודמת של אמאבא שלי בלב תל אביב. התחלנו עם חברה של אמא בקפה נוח, והמשכנו לקניון דיזינגוף סנטר, ואחרי שגם אני קיבלתי ארוחת צהריים, נפגשנו עם דודה אסתי ובדודה שלי יובלי וביחד הלכנו לרופאה שלי שמדדה אותי ובדקה אותי ומה אתם יודעים, היא אמרה שאני מחזיק את הראש ממש ממש מקסים.. התרגילים שאמא עשתה איתי כל השבוע עוזרים!!
ושקלה ומדדה ולהלן הנתונים:
משקל - 4,800, אורך - 57, היקף ראש - 57
ואח"כ גם קיבלתי שני חיסונים: אחד נגד קלקולי קיבה חריפים - חיסון בטיפות לפה - היה ממש ממש אבל ממש ממש מגעיל
ועוד אחד נגד דלקת ריאות ודלקת קרום המוח - בזריקה לשריר של הרגל...אוף כמה שזה מציק.. כאב לי נורא אבל גם אני וגם אמא היינו גיבורים ומהר מאוד נרגענו (ברגע שהתחברתי לה לציצי)
ואחרי זה כבר פיזרתי חיוכים לכל הכיוונים.
אחרי הרופאה הכניסו אותי ללופי בשיטה חדשה - עם הפנים לעולם, ממש כבר כמו הגדולים, ובכלל יובלי היא זו שהלכה איתי ומאוד נהנתי
וכשקצת התעייפתי העבירו אותי לתנוחה המוכרת, בה אני ישן כמו עובר, הפעם על דודה שלי, ובילינו את המשך היום בשינקין ובדיזינגוף סנטר ובסלון אצל הדודים שלי (גם סבתא שלי בקי ודוד שלי ענר באו).. עד שאבא חזר מהעבודה ולקח אותנו ואת כל החבילות והשקיות הביתה..
אם רבים, סימן שאוהבים - בשביל זה יש אחים
לפני 15 שנים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה