כדי לראות את המצגת הקליקו על הלינק:
פורסם על ידי נעה רגב
הלילה התחיל לגמרי כמו כל הלילות שקדמו לו, ישבנו לנו ערני ואני מול הטלוויזיה חיפשנו סרט טוב בערוץ הסרטים או תוכנית של ערני שבה מפרקים ומרכיבים מכוניות ואני אוכל להירדם לי בכרבול עליו.
אבל אז דודה דידוש צלצלה לשאול אם בא לנו סטייקים הערב? כי לה ממש בא...
והרי לסטייקים או לדידוש ומיקה אי אפשר ממש לסרב
וככה הגיעו והיא ומיקה ו - 3 אנטריקוטים (דוד-אח אורצ' נסע לסבא השבוע להיות איתו ועם ברברה..)
האמת שבמחשבה לאחור הלכתי קצת יותר מפעם אחת לשירותים באותו ערב ואמרתי לערני שאני חושבת שיש לי קלקול קיבה ונורא מוזר כי מהסטייקים זה בטח לא ובצהריים הייתי עם סבתא איקי במטילדה, לכבוד היומולדת שלה ואכלתי כבדים ופירה אבל מטילדה מקום מכובד למדי לא הגיוני שאני אקבל קלקול קיבה מהבישולים שלהם
פתרנו את העניין בזה שזה פשוט מוזר
בדיעבד זו הייתה ההתחלה והגוף שלי התחיל להתכונן לקראת הלילה המרגש
הסטייקים היו נפלאים והלכנו כולנו לישון
***
אלא ש.. ב- 2.00 לפנות בוקר כאבה לי קצת הבטן והתעוררתי ולא יכולתי להשאר במיטה כאב לי והיה לא נעים כששכבתי אז קמתי לעשות סיבוב קטן בבית ועבר וחזרתי לישון
והנה שוב ושוב לא יכולה להשאר לשכב אז שוב קמתי וניסיתי לעשות פיפי אולי ישתחרר ועוד סיבוב קטן וקצת נשימות וחזרתי לישון
והכאב חוזר על עצמו
הפעם חשבתי לעצמי זה כבר משהו חדש זה לא הכאבים הרגילים של "לא נוח לי.."
כזה עוד לא היה
אז הדלקתי את האור ליד המיטה והוצאתי את אחד מהספרים שיש לי על הריון ולידה והתחלתי לקרוא על השלב האחרון של ההריון ועל הצירים וניסיתי להבין אם מה שאני מרגישה אלו הם צירי הבריקסטון היקס המפורסמים אלו שבאים כמה שבועות לפני הלידה אולי זה זה כי כבר היו לי כיווצים כאלו קטנים בבטן כמה ימים קודם אבל הפעם זה יותר חזק אז אולי הקודמים היו רק ההתחלה ואלו הם באמת הבריקסטונים
???
והנה שוב בא לו גל של כאב לא בלתי נסבל אבל באמת מציק עד כדי כך שאפילו לא יכולתי לרדת מהמיטה כמו שאני רגילה, כי בדר"כ ישנתי על צד שמאל ואז כדי לקום הייתי מסתובבת על הגב ואז לצד ימין ואז מתרוממת מהמיטה, הפעם הייתי חייבת לקום מיד בלי לעבור דרך הגב, להתרומם על צד שמאל ואז בעמידת שש על המיטה לרדת ממנה
לאט לאט, גם שמתי לב שאני צריכה לנשום יותר עמוק והכאב נהיה קצת יותר מציק
הערתי את ערני ואמרתי לו שאני חושבת שמשהו קורה אבל גם הוא מיד פתר אותי ב - "נושי לכי תעשי פיפי או תעשי קצת תרגילי יוגה, אל תלחיצי ואל תעשי כאן דרמות, יש לנו לפחות עוד שבועיים" והסתובב וחזר לישון.
אבל אחרי עוד כמה פעמים כשאני קמה כל 15 דקות לעשות סיבוב בבית ונושמת ויושבת על כדור הפיזיו בין לבין נהיה כבר 4.00 לפנות בוקר הוא התיישב והתחיל למדוד זמנים, ירדנו ל- 7 דקות הפרש בין כאב לכאב
"לא יכול להיות שזה זה?" שאלנו אחד את השני ולא ממש האמנו
מה קשור פתאום צירים לחיים שלנו. אז מה אם אני בהריון כבר כמעט 9 חודשים? איך בדיוק זה קשור אחד לשני?
בשלב הזה גם דידוש ומיקה התעוררו (האמת שהן היו ערות הרבה קודם ולא ממש הבינו מה קורה אצלנו בחדר, בעיקר דידוש פחדה שאני עוד הולכת ללדת בבית ואללה איסתור איך היא תתמודד עם העניין? אני לתומי חשבתי שהסיבה שהיא לא מראה שהיא ערה זה כי היא חושבת שהנשימות הכבדות שלי זה משהו אחר לגמרי...)
הכאבים נהיו כבר מציקים, התדירות המשיכה לעלות, בינתיים שמתי לב שזה בא והולך בגלים אז בין כאב לכאב (עוד לא העזנו לקרוא לזה צירים..) ישבתי על הכדור וכשהתחיל גל כאב כרעתי ונשענתי על המיטה וערני לחץ לי בגב התחתון ובבטן התחתונה כמו שהתאמנו עם אסתי ואני מלמלתי מן מנטרה כזו "כואב, כואב, כואב....עובר, עובר, עובר.. זהו נגמר"
אח"כ ניסינו גם תמיכות ולחיצות בעמידה כשאני נשענת על ערני כשהידיים שלי מונחות לו על הכתפיים והוא לוחץ-מחבק ואני באותה המנטרה "איי..כואב, כואב, כואב..עובר, עובר.. זהו נגמר"
בינתיים ניסינו להעיר את דודה אסתי, אבל לא כל כך הצלחנו
ב- 5 לפנות בוקר התקבלה החלטה "נושי הולכים לבית חולים, המרווחים בין הצירים (זהו נאמרה המילה) הם של 5 דקות"
או או עכשיו כבר באמת נלחצתי - וואי וואי בית חולים זה אומר שמה? אנחנו הולכים לבית חולים וחוזרים עם ילד?
לקחנו את התיק שהיה מסודר מבעוד מועד (איזה מזל.. תודה דודה אסתי שהלחצת אותנו בעניין) הסברנו למיקה שאנחנו לא יכולים לקחת אותה איתנו והכלבה האינטליגנטית הזאת הבינה אותנו לגמרי (לא שחשבנו לרגע שהיא לא תבין) חיכינו שיעבור לו עוד ציר..ונסענו לאיכילוב
אני התמקמתי בספסל האחורי בעמידת שש והעברתי עוד שני צירים תוך כדי נסיעה עד שהגענו למיון יולדות באיכילוב
דידוש סיפרה לי אח"כ שבדרך לאוטו דיברתי איתך פול-פולון ואמרתי לך משהו כמו :"גם אני וגם אתה לא כל כך יודעים מה הולך לקרות ושנינו קצת בלחץ, אבל נתמודד עם זה ביחד ואתה תראה שנעבור את זה כמו גדולים.."
ב- 5 וחצי הגענו לאיכילוב ואמרנו לאחות בקבלה שבאנו ללדת, היא שאלה איזו שהיא שאלה וענתה לעצמה מיד: "אני רואה שאת כבר בצירים" (וככה קיבלנו אישור חיצוני ראשון לזה שמה שאני מרגישה והולך ונעשה יותר ויותר תכוף זה באמת צירים - הדבר האמיתי)
התחנה הראשונה הייתה חדר האחות שם התבקשתי לעשות בדיקת שתן - בין ציר לציר, ואח"כ ביקשה ממני אחת האחיות לעלות על המיטה כדי שתוכל לעשות לי מוניטור אני ביקשתי שלא לעלות על המיטה שיעשו לי מוניטור בעמידה כי נורא כואב לי לשכב, ניסינו לעשות את המוניטור בין צירים ואני עולה ויורדת כל פעם מהמיטה
יש לך פתיחה של 4.5 ס"מ היא קבעה, ספינות 2+
ואני הבנתי - אשכרה כבר נכנסנו לתהליך של הלידה
האחות המתעקשת יצאה מהחדר ואחות אחרת נכנסה במקומה ושאלה אם אנחנו בדרך ללידה טבעית? וכשאמרנו שכן היא הנהנה והמשיכה בנסיונות לעשות מוניטור ולמדוד לחץ דם
אני זוכרת שכל המכשירים האלה לא כל כך עבדו ובינתיים אני עושה ספורט עולה ויורדת מהמיטה בין ציר לציר
בשלב מסוים שלחו אותנו למעלה לחדר לידה
אני זוכרת שבמעלית היה לי עוד ציר ונשענתי על ערני ושתהיתי מה יקרה עם עד שייגמר הציר הדלת של המעלית תסגר ועד שהיא תגיע יגיע גם עוד ציר.. וככה נשאר לנו באזור המעליות?
ב- 6.15 קיבלנו חדר וחוקן כן כן חשבנו שעוד אפשר להספיק להתרוקן..אבל קצת קשה לעשות את זה בהפסקות של 4 דקות בין ציר לציר
ואז הגיעה סוף סוף דודה אסתי הדולה המדהימה שלנו
היא עזרה לי להתפשט ועשתה לי מקלחת אבל לי היה כל כך קר שרציתי שישפריצו עליי מים חמים מהעורף למטה התנוחה הזו קצת הרטיבה את כל הנוכחים איך לומר וערני ואסתי לא ארזו בגדים להחלפה ותיק לידה אז אחרי כמה דקות אסתי הציעה שננסה קצת תנוחות אחרות
***
המיילדת רחל נכנסה והציגה את עצמה וביקשה לעלות על המיטה למוניטור
כשביקשתי לעשות זאת בשכיבה היא הבהירה לנו בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים שאם אנחנו בעניין של לידה טבעית שנשכח מזה כי אצלה אין כאלה דברים כבר 20 שנה היא מיילדת ואנחנו לא נהיה הראשונים שלה שיעשו מוניטור בעמידה אצלה עושים מוניטור בשכיבה אז קדימה לעלות על המיטה
לרגע נלחצתי אבל אסתי וערן היו שם כדי לנהל את העניינים כמו שאני רוצה ובעדינות הם הסבירו לה שאולי אם ליולדת נורא כואב בשכיבה כדאי להתחשב ביולדת ושלא באנו לעשות מלחמות וכו' וכו' אני אפילו לא יודעת מה הם אמרו לה אבל בשלב מסוים היא יצאה והמיילדת מרינה נכנסה במקומה ואמרה שרחל הייתה צריכה להכנס ללידה פעילה בחדר סמוך
ומרינה הייתה הרבה יותר קשובה
מה אני זוכרת מהשלב הזה?
שכל כמה דקות בא לו גל כאב ושאסתי אמרה לי להפסיק לעדכן אותם כל פעם שכואב ושעובר ולהתרכז בנשימות אז הנה הלכה לה המנטרה שלי
זוכרת שהייתי צמאה נורא והיה לי נורא יבש בגרון
זוכרת שביקשתי לסגור את הטלוויזיה שקרקשה ברקע וממש לא רציתי לשמוע שום דבר
זוכרת שכמו שאסתי הגיעה היא אמרה שאפשר לעמעם את האורות וזה היה רעיון נהדר
זוכרת שהיה לי נורא נורא קר
זוכרת שאסתי ביקשה את רשותי לשחרר את דידוש מהחדר - גם דידוש בטח מודה לה על זה
זוכרת שרחל המעצבנת ניסתה לשכנע אותי לקחת אפידורל וביקשתי שלא ורק כדי שיפסיקו להציק לי וכדי "שיהיה" כמו שאומרים בפולניה הסכמתי שיעשו לי הכנה לעירוי "just in case" ושרחל המעצבנת גם ביקשה לעשות ספירת דם כדי שאם אני ארצה אפידורל נקצר הליכים כי את יודע היא אמרה לי כשתרצי אפידורל יכול להיות שזה ייקח זמן עד שתקבלי..
בסדר בסדר אמרתי לה, אני יודעת לא מעוניינת בינתיים
זוכרת שאמא ושימ נכנסו להגיד שלום והביאו קפה לצוות המיומן שלנו ושאסתי "התבאסה" עליי שהצירים מגיעים מהר מדי ושהקפה שלה מתקרר והיא לא מספיקה לשתות
זוכרת שהייתה בחדר על ידי מישהי שצעקה כל כך חזק שביקשתי מערני שיגיד לה להפסיק כי היא מלחיצה אותי נורא
זוכרת שאחת הפוזיציות הייתה לי ממש נוחה אבל כמעט והרגה את אסתי שהציעה לי מיד לעבור לפוזיציה אחרת
זוכרת שהייתה בעיה פתאום עם המוניטור ולא הצליחו לקרוא טוב את העובר והתבקשתי בכל זאת לעלות ל המיטה
אז עליתי ושכבתי על הצד וחשבתי עליך שם פולפולון מה אתה חושב שם בפנים? איך אתה עובר את כל התהליך הזה?
וזוכרת שבין ציר לציר ממש הצלחתי לישון קצת ככה על הצד ובכל פעם שהתחיל ציר אמרתי לערני ואסתי שהנה מתחיל עוד אחד והם עזרו ולחצו ומיסז'ו והרטיבו לי את הפה והיו פשוט נפלאים
אני יכולתי לצלול לי לתוך עצמי ולתוך הלחיצות וידעתי שהם שם איתי עוזרים לי בכל דבר שאני צריכה
ואז שוב בדקו לי בין הרגליים ואמרו 8.5 ס"מ
זה היה הרגע שידעתי שאם הגענו עד כאן בלי אפידורל - מכאן זה רק אותו כואב לא נהיה יותר כואב
אז אם עד כאן בלי אפידורל - את המכשול הגדול כבר עברנו
אם עד כאן בלי אפידורל - אז אפשר להמשיך
ואז משהו התחיל לצאת לי מבין הרגליים..הרגיש קצת כמו כדור קטן וזה לא היה כבר בשליטתי זה פשוט יצא ולא ידעתי אם ללחוץ או לא ללחוץ מה לעשות
ומסביבי שמעתי שאומרים הנה יורדים המים, באופן טבעי, איזה יופי,
והרגשתי שהכדור הזה נבקע ומרטיב אותי במים חמימים
אז הכל בשליטה חשבתי לעצמי והרשיתי לעצמי לחזור ולישון בין ציר לציר
ו..אהה גם זוכרת שנזכרתי יותר מפעם אחת בסטייק של הלילה ובכבד מהצהריים.. אופס לא נעים..
ואז התחיל ללחוץ לי לכיוון הטוסיק, כאילו רוצה לעשות קקי, זכרתי מכל מה שקראתי וסיפרו לי שככה מרגישים כשהתינוק מתחיל לצאת ורציתי שיקראו מהר מהר למיילדת
ועד שהיא באה לא ידעתי מה לעשות ללחוץ או לא ללחוץ או לא
לא שכל כך יכולתי לעשות משהו בעניין
וכשהיא הגיעה היא אמרה בואי תסתובבי תשימי את הרגליים ברגליות
או.קי אני זוכרת שחשבתי לי הנה זה בא אבל איזו באסה את כל הלידה הטבעית הזו והבלי אפידורל עשיתי כדי ללדת זקוף ומה עכשיו אני אלד בשכיבה? אבל כבר הייתי כואבת ועייפה וחששתי להתחיל לחפש תנוחה שתהיה לי נוחה עם מיילדת שהיא לא מיילדת טבעית ולא תייעץ לי מה לעשות בכל שלב יאללה מה זה משנה פולפולון כבר עוד מעט יוצא ואני אוציא אותך החוצה וערני ואסתי יעזרו ועוד רגע תהיה איתנו ויהיה בסדר..
ואז זה התחיל
ואוווווווצ' זה היה כואב
אני הבנתי שאחרי 8 ס"מ זה לא יותר כואב אבל רק בדיעבד הבנתי שהיה מדובר על הצירים המוקדמים ולא על צירי הלחץ ושצירי הלחץ זאת כבר אופרה אחרת לגמרי
אבל זאת אופרה אחרת לגמרי כאן פול פולון כאן כבר אתה היית שותף מלא וכמה שכאב כל לחיצה קירבה אותך החוצה וזה היה ללחוץ עם אנרגיה חדשה ועם עוצמה מדהימה ועם תחושה של רגע מיוחד במינו
כל החושים התחדדו כדי לעזור לך לצאת
עם דודה אסתי מימין ואבא משמאל והמיילדת מרינה מרחיבה בשבילך את הפתח ואתה לוחץ מבפנים
הרגשתי שמגיע ציר וכולם כאילו כבר עשינו על זה אינסוף חזרות גנרליות אסתי וערן מרימים לי את הרגליים ומרינה אומרת: "יופי מקסימה ללחוץ ללחוץ ללחוץ יופי את מקסימה את מקסימה עוד קצת ולהחליף אוויר" לקחתי עוד אוויר ולחצתי עוד פעם ושוב "את מקסימה את מקסימה תחליפי אוויר" ועוד פעם אחת ואחרי שלוש פעמים "יופי ועכשיו לנוח" ואסתי וערני הורידו לי את הרגליים וחיכינו לציר הבא
ומה ששימח אותי זה שאפילו שאני בשכיבה אני מרגישה הכל ואני זאת שאומרת למיילדת מתי מתחיל כל ציר ולא היא אומרת לי ושאני ואתה פולפולון ביחד לוחצים אותך החוצה ודודה אסתי ואבא ערני איתנו שם במשימה
את הרגע שבו אמרו הנה כבר רואים את הראש אני ממש זוכרת
וביקשתי מיד להרגיש אותך אבל הראש שלך ברח פנימה והייתי צריכה לחכות לציר הבא
ואז עם יד ימין שלי ליטפתי לך את הראש
ככה נפגשנו בפעם הראשונה הרגשתי את הראש שלך ואז ברחת שוב פנימה
רק אחרי עוד כמה צירים ולחיצות (ושלא יגידו שזה לא כואב), בלי קרעים חוץ מקרע קטנצ'יק בחלק העליון של הפתח (הרגשתי כשנקרע) וכמה צעקות.. (כן כן גם קצת צעקתי..אבל לדעתי לא מספיק..) יצאת, ושמו אותך עליי וחיבקתי אותך והסתכלתי עלייך "עשינו את זה.. אתה כאן.."
ושמעתי שאומרים משהו 12 וחשבתי לעצמי אה יופי עשינו את זה מהר השעה רק 12..ורק אח"כ הבנתי ששמעתי את התאריך כי אתה נולדת בשעה 9.17 דקות בבוקר 7 שעות אחרי שהרגשתי את הצירים הראשונים
וכשהבנתי את זה אז חשבתי לעצמי איך יכול להיות 9.00 בבוקר זה עוד בבוקר רק הגענו לכאן ב- 5.30 וואלה עשינו את זה ממש יפה..ובלי אפידורל.. באיכילוב..רק 10% מהיולדות באיכילוב יולדות בלי אפידורל.. כל הכבוד לנו
אין אנחנו פשוט צוות שחבל על הזמן..
ערני חתך את חבל הטבור, ושקלו אותך ובדקו אותך ובינתיים המיילדת לחצה לי על הבטן (אוווו כן גם זה כאב) ועזרה לשיליה לצאת ובדקו אותה ובהתחלה קצת נלחצתי כי ראו שיש חתך בגודל של גרגר אורז הם אמרו אבל הרופא שהגיע אמר שהכל בסדר בכל מקרה נתנו לי פיטוצין שיעזור לרחם להתכווץ
דודה אסתי הניחה אותך עליי והראתה לי איך להניק אותך והתחברת יופי
ונכנסו הסבתות סבתא איקי וסבתא בקי
והצטלמנו איתך ולא כל כך אהבת את הפלשים אבל בתמונות רואים כמה התרגשנו
ואז אבא לקח אותך לתינוקיה ואני עברתי למחלקה וחיכינו לך ולאבא
וככה הפכנו לנו למשפחה, איזה קטע רק אתמול עוד הייתי בהריון איתך ופתאום אתה כאן
ופתאום אני אמא וערני אבא
ופתאום הלידה כבר מאחורי
איך הכל קרה כל כך מהר?
בשבוע 38 ויומיים של ההריון, ב- 17 לדצמבר 2008, בשעה 9.17 דקות בבוקר נולדת במשקל 2,790 ובהיקף ראש של 33 ס"מ - פול פולון שלנו שרק 5 ימים אח"כ קיבלת רשמית את השם איתי
ואיזה קטע אני ילדתי אותך וכולם מסביב קיבלו טייטלים חדשים: מילא ערני ואני שהפכנו להיות אמא אבא פתאום יש דודים ודודות וסבים וסבתות וסבים רבים וסבתות רבות ומצאתי את עצמי מברכת את כולם מסביבי במזל טוב על הטייטילים החדשים שלהם
אז ככה עבר הלילה שבין ה- 16 ל- 17 לדצמבר 2008 - בלידה מדהימה, בחוויה מדהימה
הלילה ששינה את חיי
